<h1>ספר עזרת נשים — שער שלישי</h1>
<h2>דף ה.</h2>
כשהאשה מתגרשת מאישה, אינה מתגרשת אלא בכתב המגיע לידה. ונקרא גט בלשון חכמים, והוא שאמרה תורה והיה אם לא תמצא חן בעיניו וכו' וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה. ואינו מגרש אלא ברצונו, הואיל ואמרה תורה אם לא תמצא חן בעיניו, לפיכך אם נתגרשה בעל כרחו, אינה מתגרשת. אבל היא מתגרשת לדעתה ושלא לדעתה כמו שיתבאר. ומאמרו וכתב הרי הוא מבואר שלא תתגרש אלא בכתב, וצריך שיהא ענין הכתב שהוא מגרשה ומסירה מקנינו, מדכתוב ושלחה שיהא ענינו שהוא המשלח אותה, ולא שישלח עצמו ממנה.
<h2>דף מג.</h2>
ואשוב להשלים עניני הגט, ואומר התורה אמרה וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה, בין שכתב הוא בעצמו מידו, או נתן רשות לאחר לכתוב לה. ובין שיתן הוא בעצמו הגט בידה, בין שיתן לה אחר בעבורו. הרי זה כשר. וכשאמרה תורה וכתב להורות שלא תתגרש אלא בכתב. ונתן שלא תקח היא מעצמה. הבעל שאמר לשנים כתבו גט וחתמו ותנו לאשתי הרי אלו כותבין וחותמין ונותנין לה והם שלוחיו והם עדיו. אמר לסופר כתוב לי גט לאשתי ואמר לעדים לחתום כותבין וחותמין ונותנין לו ומגרש בו בכל עת שירצה.
